03-9158500
תפריט
תמונת נושא עבור: היקף עבירת העלבת עובד ציבור והמבחנים לתחולתה

פסק דין אליצור סגל –

היקף עבירת העלבת עובד ציבור והמבחנים לתחולתה

רע"פ 5991/13 אליצור סגל נ' מדינת ישראל

עובדות המקרה

לבית משפט השלום בירושלים הוגש כתב אישום נגד המבקש בגין עבירה של העלבת עובד ציבור (סעיף 288 לחוק העונשין), על כך שבמאמר שפרסם באתר האינטרנט "מנהיגות יהודית" ביקר ותקף את תפקודו של הרב הצבאי, לרבות בכך שהוא "מסייע לרצח", "מסייע לגילוי עריות", "מסייע לחילול השבת" ו"מסייע לביטול מצוות ישובו לארץ". בית משפט השלום בירושלים הרשיע את המבקש בעבירת העלבת עובד ציבור. המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים וערעורו נדחה. מכאן בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון.

השאלות המשפטיות שעמדו להכרעת בית המשפט

מהו היקף תחולת עבירת העלבת עובד ציבור והאם די במגבלות שנקבעו בעניין "הלכת אונגרפלד" בו נקבעו שני מבחנים מצטברים לתחולת העבירה: מבחן תוכני לפיו "העלבה" תתקיים רק אם מדובר בביטוי שלילי הפוגע בליבת כבודו של האדם וכרוך בפגיעה מהותית וקשה בגרעין המוסרי ערכי שממנו שואב עובד הציבור את מקור כוחו וסמכותו; ומבחן הסתברותי לפיו נחוצה ודאות קרובה לפגיעה ממשית באופן מילוי תפקידו הציבורי של עובד הציבור.

קביעות בית המשפט

בית המשפט העליון קיבל את הערעור וזיכה את המבקש מעבירה של העלבת עובד ציבור.

בית המשפט העליון קבע כי ב"הלכת אונגרפלד" נקבעו תנאים מחמירים לתחולת עבירת העלבת עובד ציבור לאור הפגיעה הקשה החופש הביטוי, אולם יש "ללטש" את המבחנים "בהלכת אונגרפלד" באופן שיש להצר עוד יותר את גבולות העבירה.

בית המשפט העליון קבע כי במסגרת המבחן התוכני יש להתחשב לא רק בעוצמת הפגיעה בכבודו של עובד הציבור בשל העלבון, אלא גם בעוצמת הפגיעה בחופש הביטוי של המתבטא. עוצמת הפגיעה בחופש הביטוי נגזרת מהמידה שבה מגשים הביטוי הנדון את הרציונליים העומדים בבסיס חירות זו. בהתאם, נקבע כי מקום שהביטוי המעליב הינו ביטוי פוליטי, העבירה לא תחול ברוב המקרים. עם זאת, אין מקום לחסום כל אפשרות שהיא לעשות שימוש בעבירה לגבי ביטויים פוליטיים במקרים בהם מדובר בפגיעה דרסטית ומרחיקת לכת בערך המוגן. נקבע כי מקרים אלה יהיו חריגים שבחריגים.

בגדרי המבחן ההסתברותי צוינו מספר שיקולים כלליים שיכולים לסייע ביישומו ולהגביר את הוודאות המשפטית בעניין זה ובהם: ככל שמדובר בעובד ציבור בכיר יותר, כך קטנה ההסתברות לפגיעה בערך המוגן של העבירה, ומנגד ככל שהגורם העולב הוא גורם מקובל בציבור הזוכה להערכתו, כך תגדל ההסתברות לפגיעה.

אשר להיקף תפוצתו של הביטוי, נחלקו דעות השופטים. חלקם סברו כי העבירה תחול רק אם העלבון הובא לידיעת עובד הציבור או בנסיבות שבהן סביר כי יגיע לידיעתו והמתבטא היה מודע לאפשרות זו, וחלק מהשופטים סברו כי לא נדרש שעובד הציבור מושא העלבון ייחשף לביטוי העולב לשם הרשעה בעבירה.

עוד נקבע כי העובדה שעובד הציבור המסוים שכלפיו כוון העלבון נפגע ממנו עשויה אמנם לסייע בהערכת ההסתברות לפגיעה בערך המוגן, אך אין לייחס לה משקל מיוחד.

בית המשפט העליון הוסיף כי ראוי להתנות את ההעמדה לדין ופתיחה בחקירה בגין עבירת ההעלבה בקבלת אישור מוקדם לכך מבכירי הפרקליטות לרבות כשהעלבון מכוון כלפי עובדי ציבור זוטרים.

אשר למקרה הנדון, נקבע כי המאמר שבגינו הוגש כתב האישום נגד המבקש "נכשל" כבר בשלב המבחן התוכני, שאינו מתקיים. מרבית הדברים במאמר אינם עולים כדי "העלבה". מכל מקום, מדובר בביטוי פוליטי מובהק. אף אם מדובר בביטויים קשים הם אינם נכנסים בגדר המקרים הנדירים שבנדירים שבהם מוצדק להרשיע אדם בעבירת ההעלבה בשל ביטוי פוליטי.

בית המשפט הוסיף כי גם אם במקרה הנדון היה מתקיים המבחן התוכני, הרי שספק רב אם המקרה היה צולח גם את המבחן ההסתברותי, במיוחד בשים לב למעמדו הבכיר של הרב הצבאי, המחייב אותו לסיבולת גבוהה ביותר כלפי ביטויים מעליבים.

אשר על כן, המבקש זוכה מעבירת ההעלבה של עובד ציבור.

עורכי הדין רונן מנשה וקובי רון

בעלי משרד מנשה - רון עורכי דין

לפנייה למשרדנו חייגו: 03-9158500 או לחצו כאן להשארת פרטים

מאמרים קשורים