03-9158500
תפריט
תמונת נושא עבור: דוקטרינת הפסילה הפסיקתית

פסק דין יששכרוב – דוקטרינת הפסילה הפסיקתית

ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הכללי

עובדות המקרה

כנגד המערער הוגש כתב אישום בבית הדין הצבאי המחוזי בגין ארבעה אישומים שעניינם שימוש ואחזקה של סם מסוכן. הודאת העורר נגבתה ממנו בלא שהוזהר כדין בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין טרם תחילת החקירה. בית הדין הצבאי המחוזי פסל את הודאת המערער על רקע הפגיעה בזכות ההיוועצות שלו  וזיכה אותו משלושה אישומים מתוך הארבעה בהם הואשם. התביעה הצבאית הגישה ערעור לבית הדין הצבאי לערעורים כנגד פסילת קבילותה של ההודאה וזיכוי המערער משלושה אישומים, ובית הדין הצבאי לערעורים קיבל את הערעור, קבע כי אין לפסול את קבילות הודאתו של המערער והרשיעו בכל האישומים. המערער הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק הדין אשר התקבלה.

השאלות המשפטיות שעמדו להכרעת בית המשפט

בפני בית המשפט העליון עמדה שאלת ההשפעה של אי מתן הודעה כדין בדבר הזכות להיוועץ בעורך דין, על קבילותה של הודאה שנמסרה בחקירה בשני מישורים:

ראשית, האם בהשראתו הפרשנית של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לקבוע כי העדר הודעה כדין בדבר זכות ההיוועצות בעורך דין, פוסלת בהכרח קבילותה של הודאת נאשם בהתאם לסעיף 12 לפקודת הראיות אשר מתנה קבילותה של הודאה בהיותה "חופשית ומרצון".

שנית, האם ניתן להורות על פסילתה של הודאה כאמור מכוח דוקטרינה פסיקתית-הלכתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין. טענה זו עוררה שאלה עקרונית שעיקרה האם על בית המשפט לאמץ בפסיקתו דוקטרינה כללית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין, ואם כן – מה טיבה של הדוקטרינה ומהם גדריה.

קביעות בית המשפט

בית המשפט העליון עמד על חשיבותה ומרכזיותה של זכות ההיוועצות של עצור בעורך דין בשיטתנו המשפטית, ועל התחזקות מעמדה של זכות זו בשים לב לחוקי היסוד, נוכח זיקתה האפשרית לכבודו ולחירותו של הנחקר ובהתחשב בהיותה חלק מהזכות להליך פלילי הוגן.

בית המשפט העליון קבע כי לאור חשיבותה של זכות ההיוועצות ומעמדה, העדר הודעה כדין בדבר הזכות להיוועץ בעורך דין פלילי עשויה בנסיבות מתאימות להוביל לפסילת הודאה שמסר הנאשם בחקירה.

בית המשפט העליון קבע כי הגם שבעניינו של המערער הוכחה פגיעה שלא כדין בזכות ההיוועצות בעורך דין בשל המחדל להזהירו בדבר הזכות האמורה טרם גביית אמרתו, אין לומר כי בנסיבות העניין נוצרה פגיעה משמעותית בזכות לאוטונומית הרצון ולחופש הבחירה במסגרת כלל הפסילה הקבוע בהוראת סעיף 12 לפקודת הראיות. מטעם זה, אין להתערב בהחלטתו של בית הדין הצבאי על שתי ערכאותיו, שלא להורות על פסילת הודאתו של המערער לפי הוראת סעיף 12 לפקודת הראיות.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון מצא לנכון לפסול את הודאתו של המערער על רקע הפגיעה בזכות ההיוועצות שלו, בהתבסס על מסלול נפרד מהמסלול הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות – מסלול של דוקטרינה פסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין – מסלול חדש לפסילת ראיות שיצר בית המשפט העליון.

בית המשפט העליון קבע כי חקיקת חוקי היסוד, והשינויים הנורמטיביים שבאו בעקבותיהם, מחייבים חשיבה מחודשת בשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין. אם בעבר נהגה בשיטתנו ההלכה הפסוקה לפיה שאלת קבילותה של ראיה אינה נבחנת לפי דרך השגתה שכן כובד המשקל הפרשני בהקשר זה הושם על התכלית של חקר האמת ולחימה בעבריינות, הרי כיום מתבקשת נקודת איזון גמישה יותר המתחשבת בחובה להגן על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו.

בית המשפט העליון קבע כי האיזון הראוי בין מכלול הערכים והאינטרסים המתחרים בסוגיה הנדונה, מוביל לאימוצה של דוקטרינת פסילה יחסית, במסגרתה יהא מסור לבית המשפט שיקול דעת להכריע בנוגע לקבילותה של ראיה שהושגה שלא כדין בנסיבותיו של כל מקרה לגופו ועל פי שיקולים ואמות מידה עליהן עמד בית המשפט העליון בפסק הדין.

בית המשפט העליון קבע כי הנחת המוצא בשאלת קבילותן של ראיות היא זו הנוהגת עימנו מאז ומתמיד, ולפיה ראיה שהיא רלוונטית – קבילה במשפט. יחד עם זאת, בהתאם לדוקטרינה האמורה לבית המשפט שיקול דעת לפסילת קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן שלא בהתאם לגדריה של פיסקת ההגבלה.

מדובר בנוסחת איזון עקרונית השואפת להשגת פשרה ראויה בין מכלול הזכויות והאינטרסים הרלוונטיים לשאלת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין, ובהם: חשיפת האמת העובדתית, הלחימה בעבריינות וכן ההגנה על שלום הציבור ועל זכויות נפגעי העבירה מחד גיסא, אל מול ההגנה על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו מאידך גיסא.

נוסחת האיזון האמורה תיושם על-פי שיקול דעתו של בית המשפט בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהתאם לאמות מידה הנוגעות בעיקרן לשלוש קבוצות של שיקולים: אופייה וחומרתה של אי החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה; מידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה; ושאלת הנזק מול התועלת החברתיים הכרוכים בפסילתה.

בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי הדוקטרינה האמורה תהא כללית ומיושמת על כל סוגי הראיות, לרבות הודאות נאשמים.

בית המשפט העליון יישם את דוקטרינת הפסילה על נסיבות עניינו של המערער. בית המשפט העליון קבע כי העובדה שהחוקר הצבאי נמנע במכוון מלהודיע למערער בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין ופגע בזכות יסודית זו בזדון, מעצימה את חומרת אי החוקיות שהייתה כרוכה בגביית הודאתו של המערער ומהווה נסיבה כבדת משקל בעד פסילתה כראיה. בית המשפט העליון התייחס גם לקלות הרבה בה ניתן היה לגבות את הודאת המערער כדין, וכן לעובדה שהעבירות שיוחסו למערער אינן חמורות במיוחד. בית המשפט העליון ציין כי אומנם בטיעוניו של הסנגור בפני בית-הדין הצבאי, אישר הסנגור כי לא היה באי החוקיות הנדונה כדי לפגום באמינות תוכנה של ההודאה שמסר המערער בחקירתו, אולם, אין באמינותה הלכאורית של ההודאה כדי להוות נסיבה כבדת-משקל דיה אל מול יתר השיקולים הנזכרים לעיל. לאור כל השיקולים האמורים, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, קבלת הודאתו של המערער תיצור פגיעה משמעותית ובלתי מידתית בזכותו להליך פלילי הוגן, ולפיכך, הורה על פסילת הודאתו של המערער וזיכה אותו משלוש עבירות של שימוש בסם מסוכן.

עורכי הדין רונן מנשה וקובי רון

בעלי משרד מנשה - רון עורכי דין

לפנייה למשרדנו חייגו: 03-9158500 או לחצו כאן להשארת פרטים

מאמרים קשורים